- דיני חוזים
- מומחים לדין הזר
- ייפוי כוח מתמשך
- משפט מסחרי
- הדין האמריקאי
- דיני תעופה
- מטבעות דיגיטליים
- אשרות עבודה
- דין סין (China Law)
- דיני עבודה
- תביעות ביטוח ונזקי רכוש
- פלילי
- מקרקעין ונדל"ן
- דיני צרכנות ותיירות
- קניין רוחני
- דיני משפחה
- דיני חברות
- הוצאה לפועל
- רשלנות רפואית
- נזקי גוף ותאונות
- תקשורת ואינטרנט
- מיסים
- תעבורה
- חוקתי ומנהלי
- גישור ובוררויות
- צבא ומשרד הבטחון
- ביטוח לאומי
- תמ"א 38
- פשיטת רגל
- תביעות ייצוגיות
- לשון הרע
- דיני ספורט
- אזרחויות ואשרות
- אזרחות זרה ודרכון זר
- ירושות וצוואות
- נוטריון
החלטה בתיק ע"מ 1848/13
|
ע"מ בית הדין הצבאי לערעורים |
1848-13
25.7.2013 |
|
בפני : הנשיא: אל"ם נתנאל בנישו |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: סאמח עדנאן מוחמד גמחמוד עביד עו"ד נאשף |
: התביעה הצבאית עו"ד סרן רועי בן ארי |
| החלטה | |
זהו ערר הסנגוריה נגד החלטת ביהמ"ש קמא להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים.
נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של זיוף מסמך רשמי, שימוש במסמך מזויף והפרת הוראה בדבר סגירת שטח.
בבסיס כתב האישום, העובדה שאינה במחלוקת כי ביום 16.6.13 נעצר העורר בטייבה. בהחזקתו נמצא רישיון עבודה בישראל מזויף. בחקירה אף עלה כי העורר עשה שימוש באותו מסמך על מנת לצאת מתחומי האזור, וזאת במספר הזדמנויות בארבעים הימים שלפני מעצרו. העורר אף מסר כי רכש את המסמך תמורת 10,000 ש"ח. עם זאת, ציין העורר כי לא ידע שמדובר במסמך מזויף, אלא חשב כי קיבל אישור כדין תוך הסתייעות במתווך.
בהחלטתו, התייחס ביהמ"ש קמא לגרסה זו של העורר באשר לחוסר ידיעתו כי הרישיון אותו החזיק היה מזויף. ביהמ"ש סבר כי גרסת העורר מעלה תהיות אשר ילובנו במהלך שמיעת התיק לגופו, אך מכל מקום קיימות בשלב זה ראיות לכאורה. עוד קבע ביהמ"ש כי קיימות עילות מעצר של מסוכנות ושל הימלטות מאימת הדין ואף כי אין אפשרות מעשית לקבוע חלופת מעצר.
מכאן ערר הסנגוריה, במסגרתו טען ב"כ העורר כל טענה אפשרית לטובת מרשו. ראשית, התייחס הסנגור לתשתית הראייתית. בעניין זה דבק בגרסת מרשו לפיה לא הייתה לו כל אפשרות לדעת שהאישור שנמסר לו אינו אישור רשמי. עוד טען הסנגור כי האישור נבדק מספר פעמים במחסומים ובתחנת משטרה ולא הועלה כל חשד כי הוא מזויף. על כך הוסיף וטען הסנגור למחדלי חקירה, לאחר שלא נבדקו טענות העורר וקרובת משפחתו בנוגע לאדם שמסר לעורר את האישור הנ"ל.
מעבר לכך, העלה הסנגור שורה של טענות הנוגעות להיעדר עילת מעצר ולאפשרות להסתפק בחלופה. במיוחד הדגיש הסנגור את העובדה כי לעורר קרובת משפחה, אזרחית ישראלית, המוכנה לערוב לו. בהיעדר עבירות נלוות, סבר, על כן, הסנגור כי אין מסוכנות של ממש בשחרור העורר וניתן להבטיח את התייצבותו באמצעים חלופיים.
התביעה הצבאית התנגדה לערר. לטעמה, הראיות מצביעות על ידיעה ברורה של העורר כי החזיק ברשותו אישור מזויף. לשיטת התביעה, העבירות האמורות מקימות עילות מעצר של מסוכנות ושל חשש להימלטות, אשר לא ניתן לאיינן בחלופת מעצר. בעניין זה, הדגישה התביעה את עברו הפלילי של העורר, שהורשע בעבר בגין הפרת הוראה בדבר סגירת שטח וריצה עונש מאסר.
עיינתי בראיות ואף אני בדעה כי על פיהן אין בסיס משמעותי לגרסת העורר כי לא ידע שבידיו אישור מזויף. למסקנה זו ניתן להגיע על בסיס שורה של עובדות אשר נציין אך את העיקריות שבהן. ראשית, העורר לא קיבל את הרישיון מגוף מוסמך, אלא דרך אדם אחר וזאת תמורת תשלום. בחקירתו, מציין העורר כי לא פנה כלל לגורם המוסמך מאחר שידע שלא יוכל לקבל אישור שכן אינו עומד בקריטריונים לכך. שנית, נסיבות מעצרו סותרות את טענת העורר. על פי דו"ח הפעולה המתאר את המעצר, כשהגיעו השוטרים בסמוך למוסך בו עבד העורר, הבחינו בו "עוזב את העבודה והולך הצידה". הדבר עורר את חשדם של השוטרים והם שאלו אותו למקום מגוריו. העורר טען כי הוא מתגורר בטייבה, תוך ציון כתובת מדויקת. העובדה כי העורר ניסה להתחמק מן השוטרים, שיקר באשר למקום מגוריו, ואף לא הציג את האישור שהיה ברשותו, מלמדת לטעמי על כך שידע כי מדובר באישור מזויף. שהרי אם סבר אחרת, היה מצופה שיזדהה באמצעות אותו אישור. ואם לא די בכך, הרי שמעיון קל במסמך הייתה לעורר אפשרות להבחין בעובדה כי מספר תעודת הזהות הרשום בו אינו מספר תעודת זהותו.
העולה מן המקובץ ומראיות נוספות אליהן הפנתה התביעה, כי בשלב זה אין אחיזה של ממש לגרסת העורר.
לא מצאתי כי היום מחדלי חקירה של ממש בעבודת המשטרה. העורר לא מסר פרטים מזהים באשר לאדם ממנו רכש את האישור מלבד שם פרטי ומקום מגורים כללי. בנקודה אחרונה זו אף מסר שתי גרסאות שונות. הסנגור טען בפניי כי כיום יש בידיו ראיות נוספות. אלה לא נמסרו למשטרה עד כה. מכל מקום, אין בהן להבנתי כדי לשנות את התמונה הראייתית.
קבענו לא אחת כי עבירה של הפרת הוראה בדבר סגירת שטח עשויה להקים עילת מסוכנות. קביעה זו אף אושרה לא מכבר על ידי בית המשפט העליון (בג"ץ 7925/12 ג'בארין נ' המשנה לנשיא ביהמ"ש הצבאי לערעורים באיו"ש). כך, לדוגמה, כאשר לחובת הנאשם עבר קודם בתחום או כאשר מדובר בכניסות מרובות לישראל. שני מרכיבים אלה מתקיימים בענייננו.
כאשר לעבירה זו מתלווה אף רכיב של זיוף ושימוש במסמך מזויף, עולה המסוכנות וגובר החשש להימלטות.
לנוכח האמור, אף אני סבור, כבימ"ש קמא, כי לא ניתן להסתפק במקרה זה בחלופת מעצר. בעניין אחרון זה, אדגיש כי, עם כל ההבנה, לא ראיתי איך יהיה בכוחה של הערבה הפוטנציאלית להבטיח את התייצבותו של העורר למשפטו, וביתר שאת, למנוע ממנו לבצע את העבירה פעם נוספת.
לנוכח האמור, הנני דוחה את הערר.
ניתנה היום, 25 ביולי 2013, י"ח באב התשע"ג, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.
נשיא
רמ"שית: שירה גביזון התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|
